קשה לי להינות מהחיים, וזאת בגלל הסיבה שיש עלי יותר מידי עומס. יותר מידי לחץ, יותר מידי אנרגיה, יותר מידי עצבים. ואין לי את הכח לדברים האלו. הבעיה האמתית שלי היא בחירות שגויות, קשה לי להתעלם מהבחירות הנוראיות שמובילות אותי צעד צעד. אני לא גאה במי שאני עד הסוף- אני לא גאה באיך שאני מתנהג. אני לא מבסוט מזה שאני בקושי ויוצא מהבית, אני לא מבסוט מזה שאני בעיקר נמצא עם עצמי לבד. אני לא מבסוט מזה שאני לא נראה כמו שאני רוצה להיראות, אני לא מבסוט מזה שאני אדם חלש שכמעט ולא עושה ספורט בחייו. אני לא מבסוט מכלום. הייתי רוצה לשנות- הייתי רוצה לעשות שינוי, אבל כאן באה הבחירה- האם אני אתן לעצמי להשקיע בלימודים, בעבודות, ואתעלם מחיי הספורט החשובים לי- או האם אני פשוט אחיה בתור אדם ספורטיבי שלוקח על עצמו פרוייקט ומשקיע בספורט, באוכל ובתזונה- אבל משאיר את הלימודים מאחור. וכרגיל, כמו כל בחירה, לא עושים כלום ובוחרים לשבת בבית מול החשב. יופידידו.
אני חושב שהבעיה העיקרית שלי היא שקשה לי להתמיד. קיבלתי היום את התעודה שלי, והרב שלי אמר לי שזה פשוט 'בזיון'. יכול להיות שהוא פשוט צודק, אבל זה לא עניין של חוסר אמונה. זה לא עניין של חוסר חכמה. זה עניין של בעיה אישית שאני לא מצליח להתמודד איתה- הריכוז, והחוסר באנרגיה. אני צריך לזרוק את המחשב, כדי לישון מוקדם. אני צריך לשנות הרגלי אכילה. אני צריך להכנס לשיעורי ספורט. אני צריך להתמיד לישון כמו שצריך, לקום כמו שצריך, ללמוד כמו שצריך- להכנס אל הרגלי הלמידה שאני חייב, חייב חייב חייב להכנס אליהם- במחצית הזו אני חייב להשתנות. והדרך היחידה להשתנותת היא פשוט לקחת את עצמי בידיים ולהתקדם הלאה. להשאיר טעויות מאחור, להשאיר ספקות מאחור, להשאיר את החיים הכבדים שלי מאחור- ולהתרכז בחיים הבאים שלי. אני יודע שאני בן אדם עייף, עצלן, בזבזן, שתמיד בוחר את הבחירה הלא נכונה- אבל זה לא מותיר לי פשוט להתעלם מהלימודים ולא להשקיע, קלישאתי ככל שיהיה. מעכשיו אני מתעלם מהעייפות, מהעצלנות, ומהבזבזנות שאפיינו אותי- אין לי זמן לזה. עכשיו אני מתחיל ללמוד כמו שצריך. הבעיה העיקרית וההתלבטות העיקרית היא האם עלי לקחת ריטלין, ולזה אין תשובה חד משמעית. קשה נורא.
;){kind=link}