אני משועבד למערכת, כולם משועבדים למערכת. אבל למה לעזאזל לא מגיע לי יום חופש נורמלי? החלק האיום מגיע כאשר אני מבין שגם החופש הגדול יקוצר, זה בכלל חתיכת עבירה ארורה שאני לא מוכן לספוג. לקצר את החופש הגדול? באמת? זה נשמע הגיוני באיזה שהוא מונח? אני לא מוכן לזה. חודשיים שלמים של נחת, שבהם בד"כ אני מאבד את עצמי, אבל אני חייב אותם.
בעצם, אני לא ממש יודע. אני כבר לא מזהה את החיים שלי בלי המחשב, ולהיזכר איך נראו חיי ללא המחשב נראה קצת מוזר ועגום. דבר אחד בטוח- כשיש לי מחשב, אני לא עושה כלום. החופש טס שמארגנים דברים- טיולים, יציאות, הליכות, שחיה אופניים חברים סרטים לונה פארק ואנערף- כל הדברים האלו ממלאים את החופש ונותנים לך את התחושה של ריקנות בסופו. זה עדיף על לשבת מול המחשב ולהעביר את הזמן בדיונים אין-סופיים. זה גם עדיף על לראות אלף סרטים. זה עדיף בכל מקרה שהוא.
אני צריך לארגן את התכניות שלי לחופש, הכתבות, הסרטים, הסדרות, הימים... אני צריך לחשוב קצת לפני הארגון. או שפשוט לנוח במשך חדשיים, בלי תכנונים, בלי דאגות ובלי תחושת הפספוס. מה עדיף ?
;){kind=link}